מה נעשה עם החמור? שאל החתן הצעיר את הכלה… והיא השיבה שיקחו אותו לביתם ויחשבו בדרך הביתה מה אפשר לעשות איתו…
הסכים החתן והם יצאו יחד לדרך.
החתן והכלה צועדים לצידו של החמור, כשלפתע הגיע אדם והחל לצחוק: חה חה חה יש להם חמור והם הולכים ברגל…
אמר החתן לכלה: בבקשה תעלי על החמור, וכך הם המשיכו ללכת, הכלה על החמור והחתן מהלך לצידם.
עבר שם אדם והתחיל להתרגז: תראו באיזה דור אנו חיים! רק התחתנו וכבר משתלטת על בעלה, היא יושבת בנוחות על החמור והוא נאלץ להלך לצידה.
שמעה זאת הכלה ואמרה: חתני היקר בוא תעלה אתה על החמור… וכך הם המשיכו ללכת.
החתן על החמור, והכלה פוסעת לצידם.
כשלפתע עבר שם אדם נוסף ואמר: מה זה צריך להיות?? הרמב"ם אומר שהבעל צריך לכבד את אשתו יותר מגופו, תראו את החתן הזה, דואג רק לעצמו!
מה נעשה? שאלו את עצמם בתסכול החתן והכלה הצעירים.
אמר החתן בואי נרכב שנינו על החמור, כך הכל ביננו יהיה שווה בשווה.
רעיון טוב, אמרה הכלה, שניהם עלו… ואז עבר שם אדם נוסף ואמר בצער: מסכן החמור!
טוב, אמר החתן, בואי ניקח את החמור הביתה על הכתפיים…
מוסר השכל: תמיד יהיה לאנשים מה להגיד, כל אחד רואה את הדברים אחרת, קבלו את זה והפעילו שיקול דעת אישי, פעלו בבטחון.